פסק-דין בתיק בג"ץ 3315/04

המישנה לנשיא מ' חשין:

           סוגיות אחדות בפירושו וביישומו של החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (החוק או החוק לנשיאת עונש מאסר).

עיקרי העובדות שלעניין

2.        ביום 17.4.02 הרשיע בית-המשפט בפלורידה, ארצות-הברית את טל שטרית, העותר שלפנינו, ואת מיכאל שלוש - בעקבות הסדר טיעון ועל-פי הודאתם - בעבירה של קשירת קשר להחזקת סם מסוכן מסוג MDMA (אקסטזי) בכוונה להפיצו (Conspiracy to Possess with the Intent to Distribute MDMA). כן הורשע העותר בעבירה נוספת של כניסה חוזרת בלתי-חוקית לארה"ב לאחר גירוש (Illegal Re-Entry into the United States after Deportation (aggravated felony)). בית-המשפט גזר על העותר עונש מאסר לתקופה של 121 חודשים (בהם, בחופף, 41 חודשי מאסר בגין העבירה של כניסה בלתי-חוקית לארה"ב), דהיינו: עשר שנים וחודש אחד. על שלוש נגזר עונש מאסר לתקופה של 87 חודשים, דהיינו: שבע שנים ושלושה חודשים.

3.        האירועים שהוליכו להרשעת העותר ושלוש היו בעיקרם אלה, שהעותר ושלוש סיפקו לסוכן סמוי של מחלק הסמים האמריקאי (DEA), על-פי הזמנה שסוכמה מראש ביניהם, כמות של 50,000 כדורי אקסטזי. לאחר הספקת הכדורים נעצרו העותר ושלוש והוגש נגדם כתב-אישום בעבירות של קשירת קשר להחזקת סמים בכוונה להפיצם והחזקת סמים בכוונה להפיצם. בהסדר טיעון שנעשה הודו העותר ושלוש במעשים שיוחסו להם והורשעו בעבירה של קשירת קשר בלבד.

4.        העותר ושלוש החלו מרצים את עונשם בבית הסוהר קולמן (Coleman) שבפלורידה, אך בהיותם אזרחי ישראל ביקשו כי יותן להם לרצות את עונשם בישראל בהתאם לאמור בחוק לנשיאת עונש מאסר. בקשתם נענתה, וביום 18.6.2003 הועברו העותר ושלוש לישראל לריצוי העונש שנגזר עליהם.

5.        לאחר העברתם לישראל, וכהוראת החוק, ביקש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה מבית-המשפט המחוזי בירושלים כי יורה שהעותר ושלוש ישאו ביתרתה של תקופת המאסר שנגזרה עליהם בארה"ב. העותר ושלוש, מצידם, הגישו בקשה לבית-המשפט המחוזי כי יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בחוק, ויורה על קיצור תקופת המאסר שנגזרה עליהם כך שלא תעלה על העונש המרבי שנקבע בישראל לעבירה "שבשלה" הוטל העונש (עבירה "תואמת"). לטענתם, הרשעתם היתה - בהתאמה לחוק בישראל - בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע; העונש המרבי על עבירה זו בישראל הוא שבע שנות מאסר; ומכאן העתירה לבית-המשפט כי יורה על קיצור מאסרם (הכולל) לתקופה של שבע שנים.

6.        בהחלטתו מיום 12.8.03 קבע בית-המשפט המחוזי (השופטת יפה הכט) כי העבירה התואמת בדין ישראל לעבירה שהעותר ושלוש הורשעו בה היא העבירה של "עיסקה אחרת" כהוראת סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (פקודת הסמים), והיא עבירה שהעונש המרבי עליה הוא 20 שנות מאסר. בהחליטו כך, דחה בית-המשפט את טיעונם של העותר ושל שלוש כי העבירה התואמת בדין ישראל היא העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. משהסיק מסקנה זו שהסיק, החליט בית-המשפט המחוזי שלא לקצר את עונשם של העותר ושלוש. כך נקבע כי העותר ושלוש ירצו את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליהם בארה"ב.

7.        על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הגישו העותר ושלוש בקשת רשות ערעור פלילי לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון (השופטים ד' דורנר, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי) סבר כי המסלול הנכון לתקיפת החלטתו של בית-המשפט המחוזי אין הוא בערעור או בבקשת רשות לערער אלא בעתירה לבג"ץ, וכך המליץ לבאי-כוח המבקשים. העותר ושלוש נענו להמלצת בית-המשפט, חזרו בהם מבקשת הרשות לערעור, והגישו לבית-המשפט את העתירה שלפנינו.

8.        ביני לביני, ובעוד העתירה תלויה ועומדת, הודיע לנו בא-כוחם של העותרים כי במהלך חופשתו מהכלא נהרג שלוש בתאונת דרכים קשה. נותר לנו אפוא להמשיך ולדון בעניינו של שטרית בלבד.

עיקרי המיתווה הנורמטיווי

9.        החוק לנשיאת עונש מאסר קובע הסדר שלפיו אזרח ישראל שהוא אסיר במדינה אחרת, ניתן להעבירו, בהסכמתו, לישראל כדי שישא את עונש המאסר בישראל. סעיף 8 לחוק קובע כי העברת אסיר לישראל תהא על פי צו של שר המשפטים, ולאחר ההעברה יורה בית המשפט, על-פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, על נשיאת המאסר או יתרת המאסר בישראל. וכאמור בסעיף 10(א) לחוק:

מוסיף סעיף 10(ב) לחוק וקובע, כי בית-משפט בישראל יורה על שיחרור האסיר או על קיצור תקופת מאסרו אם המדינה ששפטה אותו למאסר החליטה על ביטול מאסרו, על מתן חנינה או על קיצור תקופת המאסר (ראו עוד: סעיף 14י' לחוק). הוראה זו נלמדת כמו-מאליה, בתיתנו דעתנו למטרת החוק, והיא, שהעברתו של אסיר לישראל נועדה לביצוע גזרי דין שנגזרו על עבריינים על-פי הדין במדינה אחרת. ראו עוד: ה"ח תשנ"ו, 794, 799. בהמשך לכך מודיענו החוק, בסעיף 12 בו, כי אסיר שהובא לישראל לנשיאת עונש מאסר שהוטל עליו במדינה אחרת, לא תישמע מפיו טענה השוללת את כשרותו או את תוקפו של פסק הדין שגזר עליו את עונש המאסר.

10.      לכלל הקבוע בסעיף 10(א) לחוק - הכלל שלפיו ישא האסיר בישראל את עונש המאסר (או את יתרת עונש המאסר) שהוטל עליו במדינה האחרת - נקבע חריג חשוב בהוראת סעיף 10(א1) לחוק, ועל-פיו קנה בית-המשפט בישראל שיקול דעת לקצר את תקופת המאסר שעל האסיר לשאת בישראל. חריג זה הוא עיקר העתירה שלפנינו, ונרחיב את הדיבור בו בהמשך דברינו להלן.